בשנים אחרונות מתבצעות יותר הפסקות הריון בשל אבחון הריון לא תקין מסיבה אמהית או עוברית. הפסקת הריון בשל מום עוברי, הינה אחד המשברים הקשים ביותר איתו נדרשים בני הזוג להתמודד במהלך חייהם המשותפים כזוג וכהורים.

אובדן עובר הוא בין החוויות הקשות והכואבות ביותר לאישה. מות עובר נתפס תמיד כבא בטרם זמנו וכלא מוצדק. אובדן עובר פוגע פגיעה קשה בזהות ההורית ובמערכת יחסים קרובה שאין דומה לה, ולפגיעה נרקסיסטית קשה. האובדן גורם לרגשות צער עמוק, בלבול, אשמה, בדידות. אובדן הריון משול לאובדן העתיד עצמו ואין כמוהו לעורר חוסר תקווה ודכאון. אירוע זה יכול לשבש את תחושת ההמשכיות וקצב מעגל החיים, ועל ההורים להתמודד עם השינוי.

הטראומה הנפשית הכרוכה בהפסקת הריון רצוי, שווה בעוצמתה לאובדן ילד לאחר שכבר נולד. הריון שמסתיים ובסופו נולד תינוק מת, ראוי להתיחסות מקצועית תומכת על האובדן והרגשות הנלווים: כעס, צער עמוק, רגשות אשם, ריקנות וסערת רגשות.
בעקבות האובדן מופר האיזון המשפחתי, תפקידים משתנים ויש צורך להתארגן ולהסתגל למצב חדש. לאחר האובדן מתעוררות לעתים בעיות שנדחקו במשפחה או בזוגיות.

נשים רבות מתארות את אובדן ההריון כטראומה קשה עבורן. הן חשו תחושות אבל חזקות, בדידות, חוסר רגישות מצד הסביבה ומערכת הבריאות שמביא לתחושות ניכור. למרות העובדה כי אלפי נשים חוו חוויה דומה, נשים רבות מתארות תחושות בדידות וחשות כי האבל שלהן הוא פרטי ואישי. הן חשות שאין מקום לאבל שלהן בספירה הציבורית, ולראיה אין דיון ציבורי על כך.

המידע על חוויותיהן בקרב הציבור - מועט, והתמיכה מן המערכת הרפואית-נפשית מועטה אף היא.
המסקנה העולה ממחקרים היא כי קיימת ציפיה כלפי ההורים להניח את אבלם לטובת החיים והסדר החברתי. אמירות כמו "תוכלי ללדת שוב", "יש לך עוד ילדים בבית", "מזל שהוא מת עכשיו לפני שהספקתם להכיר אותו" - כל אלה אמירות מנחמות לכאורה, המשקפות בעיקר את חוסר ההבנה החברתית למצב הקיומי הקשה של אם המאבדת תינוק בן יומו.  

אנו, כאנשי מקצוע, צריכים להיערך ולהתאים דרכי התערבות שיסייעו לבני הזוג להתמודד עם האירוע הקשה, ולמנוע ערעור יציבות היחיד והמשפחה. נחוצה התערבות לצורך אוורור רגשות תוך מתן לגיטימציה לבעיות וקשיים משותפים, מתן מרחב לרגשות נלווים, מתן הזדמנות לתמיכה קבוצתית ואימוץ סגנונות התמודדות יעילים יותר.

כמטפלים, עלינו להתחבר טוב יותר ליולדות המצויות במצבי משבר שונים. עלינו לכוונן לחפש עוגנים בתוך עצמן, וכן כיווני עזרה ותמיכה מגוונים.

כוחן של קבוצות ככלי טיפולי ותמיכתי נובע מהעובדה שהקבוצה היא מיקרוקוסמוס - עולם קטן - המאפשר לפרט החבר בהן לעבד, בתנאים מוגנים, בעיות ומצבים שהוא מתקשה להתמודד עמם בסביבה החברתית בה הוא חי. חשיבות רבה ניתנה בקבוצה למרחב אישי. כל אשה ועולמה, הקצב והדרך הייחודית לה. מסגרת השתייכות מבחינת "זר לא יבין זאת".
עבור האישה, הזקוקה לתמיכה חברתית, קבוצת תמיכה עם נשים שחוו חוויה דומה עשויה להוות משענת בחלל העצום שנפער לאחר אובדן ההריון.
קבוצות תמיכה מהוות מרכיב העצמה חשוב לפרט, לקהילה ולחברה כולה. נפקח עיניים, נסתכל בעיניים, נציע לאישה האבלה את המשענת שהיא כה זקוקה לה היום ובכל יום.



 יעוץ ההנקה עובר מסך / שרונה נגבי
יועצת הנקה מוסמכת IBCLC
מלווה אמהות ותינוקות בשנת ההורות הראשונה
 
הפרסומות של שירות יועצת הנקה אונליין של הכללית גרמו לי למחשבות על יעוץ בעידן ההיי-טק. האם הגיע הזמן לוותר על ביקורי הבית? האם אפשר שאני, בנוחות ביתי, אוכל לייעץ לאישה בביתה?
 
כבר הרבה מאוד שנים אני נותנת מענה בפורומים – בפורטל "דולה", באתר "תפיסת עולם" ובפורום של ליגת לה לצ'ה. בפורומים הללו עניתי לדעתי כבר על אלפי שאלות של אמהות מניקות. רוב השאלות נענו על-ידי במתן מידע רב, והובילו להתכתבות כדי לוודא שאנחנו במקום הנכון מבחינת האם ותינוקה. אבל חלק מהשאלות, בעיקר שאלות בנוגע לכאבים וחוסר עליה במשקל, נענו על-ידי בהמלצה לפנות ליועצת הנקה שתגיע לביקור בית, תראה ותעזור.
 
כיום קיימות אפליקציות ל-iPhone לרישום הנקות, וכשאני מציעה ללקוחה את דפי רישום ההנקות שלי אני מרגישה כמי ששולפת ממצאים ארכיאולוגיים. בפייסבוק יוצא לי לדבר עם לקוחות שהפכו לחברות פייסבוק ולעזור להן נקודתית, לאחר ביקורי בית אנחנו "מדברות" ב-SMS-ים ומתעדכנות, ואני מאד נהנית מכך שיש לי תיעוד בטלפון של שיחות ארוכות שמתמשכות על פני תקופות. זה נהדר גם שאמא שמגלה במהלך הביקור שהיא יכולה להניק בשכיבה, מצלמת את עצמה ושולחת לבעלה תוך כדי הביקור. בביקור האחרון שלי עם לקוחה אצל ד"ר בוצר, לניתוק לשון קשורה, שמחתי שהוא יכול היה להוציא את הטלפון שלו ולהראות ללקוחה תמונה המדגימה איך הלשון אמורה להיראות למחרת היום כדי שתדע ותתכונן.
 
עם זאת, האם יש לי דרך לדעת איך באמת נראית האישה שמולי? האם אוכל לראות מה בגופה מתכווץ כשהיא כואבת, האם היא מרפה ומשתחררת?
אין בעצם עדיין שום דרך לוותר על הייעוץ פנים אל פנים, אין לי יכולת לוותר על החיפוש שלי ושלה בביתה - במקום שבו היא מבלה את רוב שעות היום (והלילה) בהנקה ובטיפול בתינוק שלה - את המקומות המתאימים והנוחים ביותר להנקה שלה, ולראות את האישה שמולי.
 
מפגש אישי יכול להיות עם יועצת הנקה, ובמצבים של צורך רק בתמיכה ולא בעזרה מקצועית - אפשר גם להיעזר במעגלי נשים מניקות של ליגת לה לצ'ה, בקו החם של לה לצ'ה ובקיצור - אחוות נשים לטובת האישה המניקה.
אני מאד אוהבת להיות שם בשביל האישה לאחר הלידה, ובעצם כל טכנולוגיות ההיי-טק הן כלי עזר שמאפשר העברת ידע ומידע אך לא יכול להחליף את החיבור של שתי נשים, אחת שנמצאת בקושי והשניה שזוכרת עדיין את הקושי ועוזרת.