דבר אחראית העלון / דניאלה אוט קוראים יקרים,
שנה חדשה החלה, טומנת בחובה תקוות חדשות, התחלות ואפשרויות אין סוף.
נושא גליון זה הינו "איזון". מזלו של חודש תשרי הוא מאזניים, ומתוך שכך, מהווה פתח לעבודה שמובילה לקו האמצע.
איזון בין דין לחסד, בין זכרון לשיכחה, בין העבר ההווה והעתיד הצופה לכל אחד ואחד מאיתנו.
ההימצאות בנקודת האמצע, מאפשרת לנו להיות במצב של בחירה.
בחירה בטוב, בנכון לנו, ללא משאות העבר.
ההגעה למקום המדיוק מלווה תמיד בעליות ובירידות, והתנועה שבין שני הקצוות הללו היא למעשה החיים.
מאחלת לכולנו שנה שבה נראה את הטוב והמתיקות שבכל דבר,
שנה של בריאות והרבה שמחה.
פסיכותרפיה גופנית (איזון גוף נפש) היא תחום מיוחד במינו, על בסיס תורתו של ויליאם רייך (ממשיכו של פרויד), המשלב טיפול נפשי קלאסי ותורות שונות לטיפול גופני. איזון גופני נפשי עוסק בקשרים שבין אדם לעצמו ובין האדם למרחב שסביבו. אושר, סיפוק, בריאות וידע לא יתכנו במלואם ללא תשומת הלב של האדם לקשרים אלו.
האדם כפרט מורכב מגוף, תודעה, לב ואנרגיה שמחברת וזורמת בין החלקים השונים ובתוכם, מחייה אותם ויוצרת קשר ביניהם.
הגוף הפיסי – מייצג את עולם הצרכים, התשוקות והפחדים (התת מודע).
התודעה – מעבדת את התובנות הנוצרות מניסיון הגוף דרך החושים ולהפך, תובנות היורדות מהתודעה לעבר הגוף לשם מימוש (מודע).
הלב – עולם הרגש, מייצג את הקשר והקשב עם המרחב שמסביבנו או הניכור והניתוק מקשר זה.
תחושות, רגשות ומחשבות הינם רבדים שונים באדם, המתקיימים במקביל ומשפיעים אחד על השני בכל חוויה שאנו עוברים בחיינו.
רגשות שאינם באים לידי ביטוי "נדחקים" פנימה לגוף ויוצרים מתחים המביאים ליצירת חסימות גופניות ואנרגטיות הגורמים לכאבים ומחלות.
זיכרונות, טראומות ורגשות עצורים כמידע בתאי הגוף של האדם, העבר שלנו, חוויותינו מגיל צעיר מוטבעים כחותם בתוך גופנו ומשפיעים על הדפוסים הרגשיים, ההתנהגותיים והגופניים. הגוף שלנו מנסה לאותת לנו, לסמן לנו ולומר רבות על הדרך שבה אנו חיים את חיינו, על הרגשות שלנו ועל הנפש שלנו.
הפסיכותרפיה הגופנית מאפשרת את ההתבוננות, המגע והקשר עם כל אלה במטרה למצוא איזון וריפוי פנימי.
הטיפול מבוסס על מגוון עשיר ומסקרן של כלים ליצירת מפגש בין גוף לנפש ומטרתו לאפשר לגוף לדבר, לספר, לכאוב ולבקש את מה שקשה לנו לעשות במילים, לפתוח דלתות ולהוציא את החלקים השבויים שלנו לחופשי.
התהליך הטיפולי מתקיים דרך עבודת נשימה, מגע, דמיון מודרך, יצירה ושיחה – חזרה לגוף על-ידי כלים שונים.
מזמינה את כולנו לעצור לפעמים, להרגיש את הגוף, לתת מקום ולהקשיב לסיפור שהוא מספר, לנשום למקום הזה ולאפשר לו בזמן שלו להשתחרר. נסכים לעצמנו לגלות את השיר והריקוד הפנימי ולאפשר להגשים אותו.
"הגוף הוא הנשמה הגלויה והנשמה היא הגוף הנסתר" (אושו).
מאחלת לכולנו בשנה החדשה
שהפשוט יהיה פשוט, פשוט כך!
איזון, רפלקסולוגיה ושגרה / יונת עפרון
רפלקסולוגית מומחית, תומכת לידה ומטפלת התפתחותית
המלה "איזון" מתקשרת אצלי למאזניים. המחוג מיטלטל סביב המרכז, וכל טלטול קטן מקודמו, עד שהוא נח. שלא כמו המאזניים, אנו יצורים חיים המגיבים ומשתנים כל הזמן בהתאם לשינויים בסביבה. אנו כמו מחוג המחפש את המרכז, מתקרב יותר ויותר אך אף פעם לא נשאר באמצע.
בעולם מלא גירויים ושפע עלינו לחפש, לבחור ולבדוק כל הזמן מה מקומנו. בסביבה חיצונית ופנימית שנתונה כל הזמן לשינויים, (טמפרטורה, אור, נשימה וכו') אנו נמצאים בחיפוש תמידי אחר איזון. האיזון אינו נשאר במרכז אלא נמצא בחיפוש תמידי סביב המרכז. דוגמא טובה לכך היא הרחבת והצרת האישון של העין בהתאם לתנאי התאורה בסביבה.
כדי לאזן, עלינו לקרב כמה שיותר את המצוי לרצוי. המצוי הוא המצב הקיים, והרצוי הוא הנדרש או האידיאל. אנו מחפשים כל הזמן איזונים. איזונים אלו הם החל מרמת התא הבודד, דרך האיברים, מערכות הגוף והנפש ועד כל דבר שאנו עושים או חווים בחיינו.
תהליך האיזון בגוף החי נקרא הומיאוסטזיס (הומיאו - דומה, אחיד; סטאזיס – מצב). זהו תהליך ביולוגי שבו גוף שומר על יציבות פנימית, למרות ובהתאמה להשפעות החיצוניות, בכל אספקט הקשור לחיים: חום, רמת מלח/מים, רמת חומציות ועוד.
נסיון החיים המגוון שלי לימד אותי, שכמו ההומיאוסטזה בגופנו, אנו צריכים לחפש כל הזמן איזונים חדשים. מה נכון או לא נכון (לעשות, להרגיש, להגיב), אינו דבר מוחלט. אנו צריכים לבחון, להגיב ולחפש את המתאים והקרוב ביותר לנדרש, בכל רגע נתון.
איזון ורפלקסולוגיה נשאלתי כיצד עובדת הרפלקסולוגיה - האם אני, במגעי, אומרת לגוף מה לעשות ואיך?
בדרך כלל תשובתי היא, שאני רק כלי שעוזר ומזכיר. הגוף משתקף בכפות הרגליים, ובאמצעות רפלקסולוגיה אנו משפיעים על הגוף דרך הטיפול בכפות הרגליים והשוקיים. המגע ברגל גורם לגוף לשים לב למצוי ולחפש איזון הקרוב יותר לרצוי או לנדרש.
יש בנו יכולות ריפוי עצמי גבוהות ביותר. תפקידי כמטפלת, לזהות חולשה וחוזק בגוף ולעודדו לאזן ביניהם.
שבירת השגרה בעבודתי כגננת, במשך שנים רבות, שמתי לב עד כמה חשובה השגרה המוכרת לילד ועד כמה היא נותנת לו מקום לצמיחה, תורמת לבריאותו הנפשית ובונה את בטחונו העצמי. בד בבד ראיתי עד כמה חשוב לשבור מדי פעם את השגרה במסגרת המוגנת של הבית או של הגן. אם לא נשבור את השגרה במינונים קטנים, הילד יגדל ללא גמישות וכל דבר שיחרוג מהשגרה יהיה מאיים וקשה להתמודדות. לעומת זאת, ילד ששומרים לו על איזון בין שגרה לשבירת שגרה, יגדל להיות ילד בעל גמישות ובטחון עצמי, ויוכל להתמודד טוב יותר עם מה שהחיים יזמנו לו.
גם כמבוגרים, אחת הדרכים העיקריות לתחזק את הנדרש לנו, היא לבנות שגרה והרגלי חיים "נכונים". אנו יצורים של הרגלים, אפילו יותר מאשר הילדים. עלינו לזכור עד כמה חשוב לצאת מדי פעם מהשגרה, בכדי לא להיתקע ולהפוך לשבויים שלה. חשוב לפעמים לחרוג מאוכל בריא או לצאת לחופש. החיים מזמנים לנו הפתעות, ומי שיודע לחרוג מהשגרה יוכל להתמודד טוב יותר עם מה שמזדמן ומפתיע.
חשוב למצוא את האיזון בין המקום הבטוח של השגרה היומיומית המוכרת לבין החריגה ממנה, ממש כמו שחשוב למצוא את האיזון הפנימי ואת האיזון בינינו לבין סביבתנו.
איזון, רפואה משלימה וקונבנציונלית / ד"ר ליאורה אוריאל
נושא החודש - האיזון - מקיף מהותית את רוב אם לא כל הדברים בחיינו האישיים והמקצועיים. בחרתי לכתוב על האיזון בין הרפואה המשלימה לקונבנציונלית כדבר הבולט יום יום בעבודתי וטבוע בה מעצם בחירתי בדרך הלימוד והעבודה ומעצם השקפת חיי.
איזון זה בארץ קיים ברובו כאיזון בין קטבים, מערכות נפרדות מקבילות שאינן נוגעות הרבה האחת בשניה גם אם הן תחת אותה קורת גג (כמרפאות בבתי חולים או קופות חולים). בחו"ל ישנן מערכות כאלו, אך גם נפוצה יותר מערכת משולבת בה ישנם רופאים העוסקים במקביל ברפואה משלימה או מרפאות משולבות עם עבודת צוות ותאום בין הדיסציפלינות השונות. בדרך זאת בחרתי לעבוד. הבחירה ללמוד ולעבוד במקביל בשני סוגי רפואה היא דרך הנמצאת בין שני קטבים. דרך זו היא שהות במרחב רב מימדי מלא, מורכב ודינאמי הרבה יותר ממסלול של האחד מהם.
הבחירה ברפואה משלימה היא חלק מהשקפתי ואורח חיי הממשיך בעצם מבית. דרך זו מאפשרת התבוננות, מחשבה וטיפול מורחבים על האדם, מחלותיו, מנגנוניהן ומגוון אפשרויות טיפול. ברפואה המשלימה, הסתכלות רחבה יותר על האדם המשלבת מבחינתי גוף נפש ורוח. שילוב הבנה זו והידע הרפואי הקשור אליה מאפשר תמונה רחבה יותר של בריאות וחולי מצד אחד, עם האפשרות לכוון להגעה חזרה לבריאות ולאיזון החולי המיטבי באמצעים השואפים להביא שינוי מהותי או לפחות נושאים עימם פחות סיכון ותופעות לוואי.
הבחירה ללמוד ולפעול דרך הרפואה הקונבנציונלית נראתה מראש כחיונית, אם ברצוני לשלב את הידע ודרכי החשיבה המדעית ואת האפשרות להשתמש גם בדרכי האבחנה והטיפול המודרניים בעת הצורך.
שילוב זה נותן מבחינתי את ההיקף המלא ככל האפשר של ידע, מחשבה, הבנת הבריאות והחולי והטיפול בהם. שילוב זה מחייב, מעצם מהותו, דינאמיות ו"ריקוד" תמידי של איזון ודיאלוג פנימי וחיצוני בין השיטות. השילוב מחייב איזון פעיל המשתנה תמידית במהותו. השוני הינו בהתאם לסיפור העולה בפני, היכול להעלות צורך לבירור והתאמה שונים מהמערכות השונות ודרכי טיפול שונים לפי הבעיה עצמה. בנוסף קיימת כמובן התאמה לרצונו, אופיו, יכולתו והשקפת עולמו של האדם שלפני ולפתיחותו לשינוי.
באיזון זה "מושכים" כוחות שונים לכיוונים שונים. לכיוון הקונבנציונלי "מושכת" כמובן מערכת הבריאות. מערכת זו כוללת את משרד הבריאות עם הנחיותיו, הקווים המנחיום שלו ושל איגודי הרופאים השונים וקופות החולים. במערכת זו, המטרה לדאוג לסטנדרט הכרחי בברור בהגעה לאבחנה ובטיפול בין אם מונע, מרפא או מקל בהתאם למודל הבריאות הקונבנציונלי. מערכ זו תורמת לוודא שהאדם יאובחן ויטופל במסגרת הידע המירבי הקיים, ומצד שני מסגרתה והקווים המנחים לא תמיד מותאמים לאדם המסוים ולא תמיד מתאפשר מענה או מענה מותאם לצרכי האדם וסבלו.
לכיוון הקונבנציונלי "מושכים" לעתים גם המטופל ומשפחתו, וזאת מתוך הנטיה או הכוונה "שלא לפספס שום דבר", "להשאר בצד הבטוח", ולעתים פשוט לחפש את הפתרון הזמין והמהיר ביותר (גם אם לעתים ברור שפתרון זה לא יתן מענה מעמיק או לאורך זמן). פועלים גם החשש לנסות משהו חדש או חוסר הנוחות הנובע מהצורך בהחלטה לפעולה, בהשתתפות פעילה או בשינוי המערב אורח חיים (כולל - אך לא רק - תזונה).
לצד הרפואה המשלימה מושכים קודם כל הבנתי וניסיוני לאורך השנים באפשרויות הרבות בהרחבת והעמקת הבנת המצב ובדרכי הטיפול שיש לרפואה המשלימה להציע. נוספת לכך ההבנה שגם בטיפולי הרפואה הקונבנציונלית היעילים וההכרחיים (כקיבועי שברים, תפירת פצעים, ניתוחים חיוניים ואחרים) תלוי הריפוי ביכולת הריפוי וההחלמה של האדם וגופו. חיזוק וערור יכולות אלו לצד שינוי הגורמים מפירי-האיזון התורמים למחלות, מצויים בדרכי הריפוי של הרפואה המשלימה.
לצד זה מושכים גם מטופלים ומשפחותיהם המחזיקים בהשקפת עולם ואורח חיים המכוונים לכך, או כאלו אשר התאכזבו מיכולת הרפואה הקונבנציונלית לתת מענה לבעייתם.
כך בעצם כל עבודתי מתנהלת בין שני עולמות רפואה אלו, בניסיון ליצור באופן מתמיד את האיזון או התמהיל הנכון לכל רגע ודבר. בניסיון ליצור מארג או מרחב משותף המחבר ביניהם, וכך לקבל ולאפשר את המיטב שבשני העולמות. מעשית מצריך הדבר מאמץ של ידע ומחשבה רבים יותר מאשר לו עבדתי בדרך אחת בלבד, ויכולת למחשבה מורכבת יותר ולא לינארית או "אלוגריתמית".
מבחינתי הדבר כדאי או אפילו הכרחי, אם ברצוני לתת את המיטב ולהיות נאמנה לאשר אני מאמינה בו.
שנה טובה פורה ומספקת, ובריאות שלמה לכולם!
איזון, אמהות ועבודה / אפרת לקט
מאמנת בכירה בחברת "תות תקשורת ותוצאות"
אני אמא מאמנת. בסדר הזה - קודם כל אמא ואז מאמנת.
מסורתית, עד שנות ה-50 תפקידנו היה לנהל את הבית, אבל מאז הכל השתנה. פתאום אנחנו צריכות לעבוד, לנהוג, לעשות ספורט, לנהל את הבית, להיות חברה, אחות, בת זוג (לאו דווקא בסדר הזה) וזאת בנוסף למה שעשינו עד כה ולמרות שהעולם לא האט. נשארנו עם 24 שעות ביממה והכפלנו את מה שאנחנו צריכות לעשות.
איך מבצעים את הכל יחד? איך עושים את זה בהצלחה?
איך יוצרים סדר יום שמאפשר לכל תפקיד לבטא את עצמו, למצוא מקום ביומיום?
המודל אותו בחרתי להציג כאן יאפשר לך בכמה צעדים פשוטים יחסית, ליישם סדר יום/שבוע הלוקח בחשבון את כל מה שאת רוצה להספיק לעשות, ולהישאר בחיים!
הנה, מתחילים.
1. הכיני רשימה של התפקידים בחייך.
מה ממלא את יומך, מאילו פעולות הוא מורכב.
למשל: אמא, בעלת עסק עצמאי כדולה, בת זוג, פעילה ספורטיבית, חברת ועד הגן וכו'.
2. בחרי את סדר התפקידים לפי חשיבותם עבורך.
כדי לעשות את זה תצטרכי להבין שהאפשרות ש"הכל חשוב" לא באמת הגיונית, סגנון חשיבה שכזה גורם להתנגשות בין תפקידים שונים ותפקודים שונים ועל כן מוביל לתסכול, כי אי אפשר בו-זמנית הכל.
3. בדקי כמה זמן בשבוע מצריך ממך כל אחד מהתפקידים.
בדקי אילו פעולות קשורות בכל תפקיד, אילו מהן חוזרות על עצמן וכמה זמן הן לוקחות.
למשל: בעלת עסק עצמאי כדולה, טיפולים, פגישות שת"פ, תחזוקת דף הפייסבוק, הכנת הצעות מחיר, קריאת חומר מקצועי וכו'.
אם אינך יכולה להגדיר כמה זמן דורש ממך כל תפקיד, זו תהיה הזדמנות נהדרת עבורך. המשיכי לשלב הבא, כשתסיימי את התהליך תוכלי להתחיל לעקוב ולתעד כמה זמן לוקח לך כל דבר, ולתקן בהתאם.
4. שבצי את הפעולות על-פי תפקידים בתוך סדר שבועי קבוע.
קחי בחשבון שמחקרים מוכיחים כי מתוך כלל התפקידים - זוגיות, ילדים, עבודה, חברים ופעילות גוף-נפש - נוכל לשלב מקסימום שלושה תפקידים מבלי לשלם את מחיר התסכול הגבוה. בכל אחד מהתפקידים כתבי מה ההספק האידיאלי עבורך, ומהו האופטימלי. השינוי מהאידיאלי לאופטימלי, תוך הכרת וקבלת המציאות, מוריד במאוד את התסכול. לא מעלים אותו (את המונחים טבע ד"ר טל בן שחר בספרו "אושר אפשרי"). לדוגמה:
אידיאלי: 12 שעות עבודה ביום אידיאלי: 5 דייטים בשבוע עם הבעל
אופטימלי: 6-8 שעות עבודה ביום אופטימלי: 1 דייט שבועי
5. השאירי זמן קבוע ביומן לדברים בלתי צפויים.
איך משאירים זמן מראש לדברים בלתי צפויים?
בתוך סדר השבוע הגדירי לפחות 3 שעות שבועיות לטובת דברים שאינם צפויים. לא תוכלי לתכנן את הבלתי צפוי, אבל כשהוא יתרחש ויתפוס זמן פעילות , תוכלי להעביר את אותה פעילות אל חלון הזמן שהקצבת מראש, ככה לא תפסידי.
מה עושים בשבוע שאין בו בלתי צפוי? נחים...
6. הדפיסי לך את הלו"ז שבנית, והתחילי להיות נאמנה לו.
הבשורה הפחות טובה – כמות המשמעת העצמית שהיתה לך בטרם תכנון הלו"ז עומדת בעינה. הבשורה הטובה – ריטואלים, פעולות שחוזרות על עצמן, עוזרות מאוד לחפות על פערי משמעת עצמית שלנו. כלומר, אם תקפידי להיות נאמנה ללו"ז שבנית, כמו גם שינויים ותיקונים שתזהי בו בחודש הראשון לעבודה על פיו, ככל שתהיי עקבית, וככל שהשבועות יהיו דומים האחד לשני - כך תוכלי ביתר קלות להכניס יותר סדר ולפיכך יותר הספק בחייך.
